ידוע לכל כי תאונות דרכים מביאות איתן נזקים רבים, בגוף ובנפש ועל כן חשוב מאוד לדעת מהן ההשלכות שאיתן יש להתמודד במקרה של מעורבות בתאונה על כל סוגיה:

כאשר מדובר בתאונת דרכים אשר גרמה לנפגעים, הנהג האשם בתאונה חשוף לכתב אישום בהתאם לנסיבות העבירה וסוג הפגיעה. לעניין זה מבחינים בין שלוש סוגי פגיעות: חבלה רגילה, חבלה של ממש ותאונה קטלנית, אשר גרמה למותו של הנפגע.

חבלה של ממש הוגדרה בפסיקה והנה קרע או שבר. במקרה כזה, מחייב החוק את פסילת רישיון הנהיגה של הנהג למשך 3 חודשים לפחות, ללא קשר לשאלה באיזו עבירה הורשע הוא.

חבלה קלה מוגדרת על ידי דרך השלילה והיא כל פגיעה שאינה חבלה של ממש.

ההבחנה הזו חשובה מאוד עבור הנהג משום שבמקרה של חבלה רגילה, עונש הפסילה המוזכר לעיל, יחול רק כאשר הורשע הנהג בעבירות ספציפיות כגון אי ציות לתמרור עצור או רמזור אדום וכו'.

ייצוג משפטי של עורך דין תאונות דרכים מקצועי ומנוסה יכול במקרים רבים להביא לשינוי הגדרת החבלה על ידי רשויות התביעה מחבלה של ממש לחבלה קלה ולהביא להפחתה משמעותית בעונשו של הנהג.

במקרה של תאונת דרכים קטלנית, אשר הינה תאונה שגרמה למותו של אדם, הנהג האחראי לתאונה, חשוף לכתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות ואף אישום בגין הריגה. הקביעה באיזו עבירה יואשם תלויה ביסוד הנפשי המיוחס לנהג: חוסר תשומת לב מול פזיזות וקלות דעת, כאשר להגדרה זו חשיבות רבה מאוד לקביעת חומרת הענישה.

הרשעה של גרימת מוות ברשלנות משמעותה עונש מאסר של בין 6 חודשים ועד 3 שנים, בעוד שהענישה המקסימאלית בגין עבירת ההריגה הינו 20 שנות מאסר.

לאור העונשים המפורטים לעיל, חשוב להבין כי ייצוג משפטי מקצועי של עורך דין תאונות דרכים בעל ניסיון עשיר בניהול הליכים מסוג זה, יכול להביא להמרת עונשי מאסר בפועל לעבודות שירות ולא פעם, כתב אישום בגין הריגה, יומר לכתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, בזכות טיעונים רלוונטיים שהציג הסנגור של הנהג.

תאונת פגע וברח – על פי סעיף 64 א' לפקודת התעבורה, נהג אשר היה מעורב בתאונה בה נפגע אדם, והיה עליו לדעת כי אדם נפגע או היה עלול להיפגע כתוצאה מהתאונה, וחרף כך לא עצר במקום התאונה או קרוב לשם בכדי להזעיק עזרה ולעמוד על תוצאות התאונה – דינו מאסר 3 שנים.

במידה ונהג הרכב הפוגע ידע כי בתאונה נפגע אדם ובכל זאת לא עצר במקום התאונה או קרוב לשם ככל האפשר, דינו מאסר של 7 שנים.

במקרה שבו לנפגע נגרמה חבלה חמורה, או שנהרג בתאונה, דינו של המפקיר הוא 14 שנות מאסר.

צריך לציין שבמידה ולעבירת ההפקרה מתווספות עוד עבירות, כגון נהיגה בזמן פסילה, מהירות מופרזת, נהיגה בשכרות וכו' רמת הענישה עלולה להיות חמורה אף יותר.

מחויבות הפוגע בתאונת דרכים נמשכת, והחוק עוד אומר שאדם אשר היה מעורב בתאונת דרכים מחויב להזעיק עזרה למקום, מוטל על המעורב להזעיק למקום התאונה את גופי ההצלה ולהמתין עד הגעתם, כמו כן עליו לדאוג למנוע כל נזק נוסף לנפגע ולהגיש לו עזרה ראשונה ככל יכולתו.

צריך לשים לב שהחוק מדבר על המעורב בתאונה ולא דווקא על הנהג הפוגע ספציפית כך שגם הנוסעים ברכב הפוגע ידרשו לחוק ובמידה ויעברו עליו הם יוכלו להאשם בבית המשפט בעבירה של סיוע להפקרה.

הוראות החוק הללו באות להגשים שתי מטרות, האחת היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונת דרכים על ידי הנהג אשר נמצא במקום וזאת בכדי לשמור על חיו ועל גופו, ומטרה שנייה היא למנוע מהנהג להתחמק מאחריותו לתאונה על סמך השערתו שאיש לא נפגע בתאונה או שלא הוא אשם בה.

נהיגה בקלות ראש – סעיף 62 לפקודת התעבורה קובע:
"נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה"

נהיגה בקלות ראש היא עבירה מהחמורות בדיני תעבורה, עבירה שיש בה להעיד על זילות כלפי ביטחון משתמשי הדרך וחוקי התעבורה באופן מכוון ומשכך עבירה זו הינה עבירה מסוג הזמנה לדין לבית משפט לתעבורה.

העבירה מצריכה קיומן של מספר יסודות, היסוד הראשון הוא נהיגה – יש להוכיח שהנאשם נהג ברכב.

היסוד השני הוא שהנהיגה התבצעה בדרך, הפקודה הגדירה דרך:
"לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם." היסוד השלישי הוא קלות הראש, רשלנות, או מהירות שי ש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור. היסוד השלישי הוא למעשה היסוד הנפשי, העבירה מצריכה הוכחת התנהגות רשלנית חמורה שמבחינה פרקטית מיוחסת במקרים בהם נעשה מעשה אקטיבי של חוסר זהירות חמור כלפי המשתמשים בדרך שניתן ללמוד ממנו על כוונת מכוון או נהיגה פרועה במיוחד שגורמת לסיכון המשתמשים בדרך וכו'.